החדר של מייק- חלק1
מאז שמייק נכנס לחיים שלנו התחלתי לחלום.
אחד מהחלומות שנרקמו בזמן השינה שלי היה איך אני מעצבת ומסדרת למייק חדר כזה בו הוא ירגיש נוח ובטוח.
בעבר אף פעם לא התעסקתי בזה, לכן זאת הייתה משימה ענקית ומאתגרת עבורי ועמה הגיעו שאלות שחיפשתי דרכים יצירתיות לענות עליהן: איך אני עושה מקסימום במינימום הוצאה ? כיצד אני מגדילה ויזואלית חדר קטן כל כך ? איך אני הופכת את החדר של מייק לחדר ילדים מודרני, אך עם זאת ייחודי ואישי לילד שלי. יחד עם זה עלו עוד אין ספור שאלות ששאלתי את עצמי.
למזלי הרב החדר מאוד מואר. יש בו חלון קטן, אבל השמש נכנסת דרכו ברוב שעות היום.
ההחלטה הראשונה שקיבלתי הייתה שאני מבהירה את החדר עוד יותר על-ידי צביעת הקירות בצבע לבן. החדר לא רק "גדל" ויזואלית אלא גם יצר מראה נקי ואלגנטי. את הריהוט כולו בחרתי גם כן בצבעים בהירים (לבן או שמנת). מפה נשאר לי רק להוסיף פריטים צבעוניים, מעניינים וייחודים.
פה גיליתי לעצמי עולם שלם של חוויות תפירה, גזירה, הדבקה וכד'.
המטרה שלי הייתה לא רק לקנות אלה גם להכין לבד ולצור יש מאין. כמו בכל בית, גם בבית שלנו שוכבים בצד חפצים/כלים בהם אין כל שימוש - אז למה בעצם לא לצור להם תכלית חדשה !?! כמובן שלא ויתרתי על לקנות דברים מיוחדים בחנויות מיוחדות, ולא רק: הסירות הקטנות נרכשו בחנות וינטאג' בצפון הארץ, הסירה הגדולה נרכשה ביוון, את הכיסאות מעץ קנינו בפיליפינים, כדורים מוארים הזמנתי באינטרנט מתאילנד, הדגלים הצהובים הוזמנו באינטרנט מאנגליה וגם המדבקות שעל הקיר הוזמנו באינטרנט. הג'ירפה, הארנב והדגלים האדומים נקנו בחנות מאוד מיוחדת בנחלת בנימין בשם mote hadas hall והרשימה עוד ארוכה.
אז מהעשיתי בעבודת יד:
מפת תחרה לבנה של סבתא "התלבשה" כוילון על החלון. אני מאוד מחבבת פסים וישלי המון חולצות פסים שאני שומרת לרגעים כאלה אז הפעם תפרתי כמה דגלים והלבשתי אותם על ענפי עץ קטנים (הם נועדו גם לדקורציה וגם למשחק).
להקת דגים נגזרו ממפל צבעוני, חומר שאפשר להשיג בכל חנות יצירה.
סלסלת אופניים הפכה לכלי אחסון לספרים.
המלאכה הכי חשובה שעשינו זה האוהל טיפי. מי לא עשה אוהל מסדינים ושמכות בילדותו? רציתי לסדר למייק פינה אישית, שיוכל לרקום חלומות משלו, שיהיה מקום שלו ורק שלו. כך נולד הרעיון לאוהל הטיפי. כן, כזה כמו של שבטי האינדיאנים באמריקה.
לקנות את כל העסק הזה לא היה זול החלטתי שאני עושה את זה בעצמי. סורין בעלי התלהב מאוד מהרעיון והפרויקט הזה הפך לעבודה משותפת וכיפית במיוחד. כבר באותו סוף שבוע נסענו ליער בן שמן: אספנו ענפים, קילפנו, שייפנו וחוררנו חורים על מנת שנוכל להשחיל חוט חזק. אנחנו השתמשנו בחוט פשתן. גם כל המשפחה תרמה יד למאמץ ליצירת הטיפי למייק הקטן - חמתי תרמה סדין לבן ענק, אצל אחותי מצאתי סרט מיוחד וזה מה שיצא! מייק מאוד נהנה לשבת או לשכב בטיפי ואני נהנת מהמראה הייחודי שזה נותן לחדר.
כאשר מעצבים חדר לילד חשוב לשמור על כמה כללים בסיסיים כמו פונקציונאליות, בטיחות, נוחות והתאמה לגיל ההתפתחותי של הילד. חשוב לזכור: הילד גדל ומתפתח וגם החדר משתנה איתו!
תודה ענקית לבעלי סורין המקסים ולאלינה המוכשרת (אחותי) בלעדיהם החלום לא היה הופך למציאות!!
אם יש לכם שאלות או הצעות, מאוד אשמח לקבל!
אחד מהחלומות שנרקמו בזמן השינה שלי היה איך אני מעצבת ומסדרת למייק חדר כזה בו הוא ירגיש נוח ובטוח.
בעבר אף פעם לא התעסקתי בזה, לכן זאת הייתה משימה ענקית ומאתגרת עבורי ועמה הגיעו שאלות שחיפשתי דרכים יצירתיות לענות עליהן: איך אני עושה מקסימום במינימום הוצאה ? כיצד אני מגדילה ויזואלית חדר קטן כל כך ? איך אני הופכת את החדר של מייק לחדר ילדים מודרני, אך עם זאת ייחודי ואישי לילד שלי. יחד עם זה עלו עוד אין ספור שאלות ששאלתי את עצמי.
למזלי הרב החדר מאוד מואר. יש בו חלון קטן, אבל השמש נכנסת דרכו ברוב שעות היום.
ההחלטה הראשונה שקיבלתי הייתה שאני מבהירה את החדר עוד יותר על-ידי צביעת הקירות בצבע לבן. החדר לא רק "גדל" ויזואלית אלא גם יצר מראה נקי ואלגנטי. את הריהוט כולו בחרתי גם כן בצבעים בהירים (לבן או שמנת). מפה נשאר לי רק להוסיף פריטים צבעוניים, מעניינים וייחודים.
פה גיליתי לעצמי עולם שלם של חוויות תפירה, גזירה, הדבקה וכד'.
המטרה שלי הייתה לא רק לקנות אלה גם להכין לבד ולצור יש מאין. כמו בכל בית, גם בבית שלנו שוכבים בצד חפצים/כלים בהם אין כל שימוש - אז למה בעצם לא לצור להם תכלית חדשה !?! כמובן שלא ויתרתי על לקנות דברים מיוחדים בחנויות מיוחדות, ולא רק: הסירות הקטנות נרכשו בחנות וינטאג' בצפון הארץ, הסירה הגדולה נרכשה ביוון, את הכיסאות מעץ קנינו בפיליפינים, כדורים מוארים הזמנתי באינטרנט מתאילנד, הדגלים הצהובים הוזמנו באינטרנט מאנגליה וגם המדבקות שעל הקיר הוזמנו באינטרנט. הג'ירפה, הארנב והדגלים האדומים נקנו בחנות מאוד מיוחדת בנחלת בנימין בשם mote hadas hall והרשימה עוד ארוכה.
אז מהעשיתי בעבודת יד:
מפת תחרה לבנה של סבתא "התלבשה" כוילון על החלון. אני מאוד מחבבת פסים וישלי המון חולצות פסים שאני שומרת לרגעים כאלה אז הפעם תפרתי כמה דגלים והלבשתי אותם על ענפי עץ קטנים (הם נועדו גם לדקורציה וגם למשחק).
להקת דגים נגזרו ממפל צבעוני, חומר שאפשר להשיג בכל חנות יצירה.
סלסלת אופניים הפכה לכלי אחסון לספרים.
המלאכה הכי חשובה שעשינו זה האוהל טיפי. מי לא עשה אוהל מסדינים ושמכות בילדותו? רציתי לסדר למייק פינה אישית, שיוכל לרקום חלומות משלו, שיהיה מקום שלו ורק שלו. כך נולד הרעיון לאוהל הטיפי. כן, כזה כמו של שבטי האינדיאנים באמריקה.
לקנות את כל העסק הזה לא היה זול החלטתי שאני עושה את זה בעצמי. סורין בעלי התלהב מאוד מהרעיון והפרויקט הזה הפך לעבודה משותפת וכיפית במיוחד. כבר באותו סוף שבוע נסענו ליער בן שמן: אספנו ענפים, קילפנו, שייפנו וחוררנו חורים על מנת שנוכל להשחיל חוט חזק. אנחנו השתמשנו בחוט פשתן. גם כל המשפחה תרמה יד למאמץ ליצירת הטיפי למייק הקטן - חמתי תרמה סדין לבן ענק, אצל אחותי מצאתי סרט מיוחד וזה מה שיצא! מייק מאוד נהנה לשבת או לשכב בטיפי ואני נהנת מהמראה הייחודי שזה נותן לחדר.
כאשר מעצבים חדר לילד חשוב לשמור על כמה כללים בסיסיים כמו פונקציונאליות, בטיחות, נוחות והתאמה לגיל ההתפתחותי של הילד. חשוב לזכור: הילד גדל ומתפתח וגם החדר משתנה איתו!
תודה ענקית לבעלי סורין המקסים ולאלינה המוכשרת (אחותי) בלעדיהם החלום לא היה הופך למציאות!!
אם יש לכם שאלות או הצעות, מאוד אשמח לקבל!
תגובות (1)
וואו, אהבתי ממש! אני פריקית לא קטנה עיצוב, וחדרי ילדים זה אחד הדברים שאני יותר אוהבת לראות, התוצאה בהחלט מרשימה, נראה שמאוד כיף לו שם :) שאפו על כל ה"אנדמייד"!